פיסטולה של פי הטבעת ומורסה פריאנלית הן המחלות הפריאנליות השכיחות והשכיחות ביותר בפי הטבעת, ובשל הייחודיות של המבנה הפיזיולוגי של פי הטבעת, פצע פי הטבעת המקומי פתוח לאחר ניתוח פריאנלי. רגיש לזיהום צואה וזיהום, הריפוי איטי.
זרימת הדם המקומית של פריאנל שופעת, הפצע נוטה לדימומים, האקסודט רב, משפיע על ריפוי הפצע, ולכן חשוב מאוד לבחור את החבישה המתאימה לרפואה מקומית. השיטות המסורתיות כוללות אמבט ישיבה, גזה, מילוי גזה ושיטות אחרות, ממלאות את התפקיד של דימום דחיסה מקומי. עם זאת, לשיטה זו יש מהלך ארוך של מחלה, ולגזה וחבישות אחרות יש יכולת ספיגה וחלחול מוגבלת, מכניסות לפצע יבש במהירות, שוב כאשר החלפת התרופה יחמיר את הכאב והפציעה- החוזרת של החולה. ותחבושת גזה מלית פצעים יופיעו תחושת תחושה חזקה ותחושת עלייה, וכתוצאה מכך לאי נוחות למטופלים. צמר אלגינט- הוא סוג של חבישה רטובה, המשמשת לפצעי לחץ, מילוי סינוסים ופיסטולה לפי הטבעת לאחר הניתוח. מכיוון שהעצב התת עורי הפריאנלי וכלי הדם עשירים יחסית, ולכן הכאב שלאחר הניתוח רגיש יותר, חבישה של אלגינט יכולה להפוך את הפצע בסביבה לחה, להפחית את הגירוי של קצות העצבים, ובכך להפחית את הכאב המקומי.
סביבה רטובה תורמת להיווצרות תאי אפיתל בפצע, כך שהפצע אינו עובר את תהליך הגלד הכללי והריפוי טבעי, ומהירות הריפוי מהירה פי 1 מהסביבה היבשה. הימנע מחשיפה של קצות העצבים של הפצע, התייבשות וגירוי של חומרים דלקתיים מסוימים, על מנת להשיג אפקט של הקלה בכאב, ולכן החלפת צמר אלגינט כאשר המטופל אינו סובל מכאב ואין פצע דביק.
סביבות רטובות יכולות גם לשמור על הישרדות תאים, מה שמאפשר להם לשחרר גורמי גדילה ולווסת ולעורר את התפשטות התאים. צמר חבישה אלגינט-מפריד בין נתרן אלגינט מאצות חומות טבעיות טהורות, וסיבי סידן אלגינט מיוצרים מטקסטיל רטוב. הוא עשיר במאנוז אצטלדהיד וביוני סידן, באמצעות החלפה מלאה של יוני סידן -נתרן, היווצרות ג'ל לח. חומר מוצק למחצה- זה, בדומה לג'ל, מבודד את הפצע מהעולם החיצון ויוצר סביבת חמצן סגורה אטמוספרית. חבישה אלגינטית-הג'ל שנוצר על ידי הצמר יכול למנוע התייבשות פצעים, היווצרות שכבת ג'ל משטח הפצע, לפצע יש אפקט ניקוי מתמשך, מונח בפצע לאחר שהפצעים חיידקים, מיקרואורגניזמים ורקמות נמק נספגים במהירות, ננעלים בדבק. מפחית את גירוי הצרכים, פועל כהסגר של צואה, ומונע את הסיכוי לשני זיהומים.
יחד עם זאת, צמר חבישה אלגינט גורם לפצע לשמור על לחות וטמפרטורה מסוימים, כדי שהפצע ייצור מיקרו-סביבה טובה, כדי לקדם ריפוי מוקדם של הפצע. חבישה אלגינט-הרצועה כיסתה את הפצע לאחר מגע עם חלחול הפצע, דרך חילופי יונים אל אלגינט הסידן הבלתי מסיס לכדי נתרן אלגינט מסיס, עקב שחרור יוני סידן, כגורם קרישה להשתתפות בהמוסטזיס, מאיצים את מהירות הדימום. לכן, חבישה אלגינט משמשת לניקוז דימום טוב לאחר הניתוח.
שנית, ביצועי הספיגה שלו טובים, יכול לספוג את משקלו של פי 17-20 מכמות החלחול.
חבישה אלגינט בפיסטולה לפי הטבעת לסיכום, חבישה אלגינטית-במילוי פי הטבעת יכולה להשיג תפקוד דימוי טוב וניקוז תוך האצת זמן ריפוי הפצעים.
עם מהלך קצר של טיפול, אפקט מרפא טוב, ריפוי מהיר וכן הלאה, חבישה אלגינט משמשת בטיפול לאחר ניתוח של מורסה פריאנלית בנוחות גבוהה וקלה להתקבל על ידי המטופלים.
